top of page

קלפים טיפוליים למצבי משבר במעגלי החיים

קלפי ״עדיין נושמת״ מזמינים להתבוננות במצבי משבר. בכל קלף מופיע איור ידני המציג סיטואציה שהיא מעבר למציאות וההיגיון.
הפרשנות שניתן להעניק לכל איור היא רחבה - תואמת צופה ונקודת זמן.

 

הקלפים מתאימים למצבים שונים במעגלי החיים - בעיות פוריות, דיכאון בהריון, הפלה, לידה שקטה,  דיכאון אחרי לידה, עיבוד לידה, אובדן ילד ועוד. 


זהו כלי השלכתי המתאים כאמצעי לקידום תהליכים רגשיים בטיפול פרטני, הנחיית קבוצות או שימוש אישי.

האיורים נוצרו מתוך התמודדות אישית וזוגית עם הפסקת הריון ולידה שקטה.
תוכלו לקרוא כאן באתר את הסיפור שלי.


מאחלת שהשימוש בקלפים יסייע בתחושת שותפות ויאפשר מרחב בטוח להתבוננות במצבי משבר.

 

מור לוי גבירץ

Anchor-cards

איורים ידניים המאפשרים השלכה ופרשנות אישית

מתאים לטיפול פרטני ולהנחיית קבוצות

בשימוש צוותים רפואיים ברגעי משבר

נוגע במגוון תחומים ותחנות במעגלי החיים

״כל כך הזדהיתי עם מה שכתבת. זה נגע בי.
וניחם אותי מאוד שיש מי שהרגישה בדיוק כמוני בדבר הזה.
במיוחד היום״

stillbirth-abortion-pregnancy-termination-amniocentesis-01.png

סיפור הלידה השקטה שלי

עברתי לידה שקטה.
ואיכשהו, אני עדיין נושמת.

המטפלת שלי הציעה להשתמש בצילום כדיי לבטא את התחושות שלי, ואני נעניתי לאתגר מיד. 
באותו שבוע עד הפגישה הבאה שלנו הבנתי שאני לא יכולה לעמוד במשימה - התינוק שלי לא כאן ואני לא יכולה לצלם אותו, הסיטואציות שעוברות לי בראש סוריאליסטיות מדי, רחוקות מדי מהמציאות כדיי שאוכל לתפוס אותן בצילום. 


אבל בחורה משימתית כמוני לא תוותר על האתגר.

עשיתי מה שאני יודעת והתחלתי לשרבט סקיצות, שהפכו מהר מאוד לאיורים. הסיטואציות שאיירתי פרצו ממני בזו אחר זו ונתנו ביטוי לכאבים הכי עמוקים שחוויתי ולא ניסחתי. יכולתי לביים סיטואציות לא מציאותיות שכבר לא יקרו לעולם.

מחשבה חדשה על איור הייתה יכולה להוציא אותי מהמיטה, לגרום לי לסדר את שולחן העבודה ולצאת לחנות כלי כתיבה לקנות עוד עטים. רק שחורים.

 

במשך יותר משנה איירתי למגירה, כמו יומן אישי.
אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים, אני מקווה שתמצאי באיורים שלי תיאור לתחושות שלך ושיש עוד מישהי שמבינה מה את חווה.

מור.

Info
stillbirth-abortion-pregnancy-termination-amniocentesis-02.png

מעטפה גדולה

מחוץ לחדר של הפרופסור מחכה לתורה בחורה נלהבת בהריון עם תאומים, היא הגיעה לסקירת מערכות.

על ספסל ברזל קר בצד אנחנו יושבים ומחכים עם מעטפה גדולה ובטן הריון גדולה.
עוד מטופלת נכנסת ואחרת יוצאת, אנחנו ממשיכים לחכות בסבלנות. 

הדבר האחרון שבא לפרופסור הזה לעשות היום הוא להרוג את התינוק שלי.
 

כשאנחנו נפגשים סוף סוף, עומד מולי אדם גבוה ורחב, נחמד באופן יוצא דופן. אנחנו עומדים במסדרון הצר זה מול זו, ממעטים במילים ומתאמצים להשאיר מקום לעוברים ושבים כשהבטן התופחת שלי כמעט נוגעת בשלו. רק מעטפה גדולה של הוועדה להפסקת הריון מפרידה בינינו.

-
אחרי ה״פרוצדורה״ ביציאה מהחדר אלעד מגלגל אותי בכיסא גלגלים, אני ממקדת את המבט שלי ברצפה, לא רוצה לראות אף אחת מהנשים מסביב.

אבל הבחורה הנלהבת כבר נעמדת בדלת מולי. היא בשלב מוקדם יותר של ההריון עם תאומים והבטן של שתינו נראת באותו גודל. 

רק שלה יש שני עוברים חיים, ולי יש עובר אחד שהלב שלו הפסיק לפעום ממש עכשיו.

  הנצו ניצנים

הביאו אותך אלינו בעריסה כמו שביקשתי, לא יכולתי להחזיק אותך בידיים, זה הדגיש כמה שאתה סטטי וחסר תנועה. העדפתי לראות אותך שוכב בעריסה כמו תינוק ישן. כמו כל התינוקות שאני רואה כבר יומיים מסתובבים לראווה בעריסות בלובי של ביניין יולדות ויודעת שאני לא אהיה אחת מהן.
 

העריסה מתגלגלת אלינו ואתה עטוף בבד טטרה כשרק פנייך חשופות, המיילדת מטה את הפנים שלך אלינו והפה שלך נפער מעצמו. לרגע אחד התנועה הזו כל כך מבהילה אותי.
אני מסתכלת על הפנים השלוות שלך ומצליחה רק להגיד ״כמה סבל נחסך״. זה ניסיון להסביר לעצמי את מה שעשינו. 
 

השפה העליונה שלך היא שני משלושים סימטריים בצבע דובדבן, הצבע הכי יפה שראיתי אי פעם. אני מסתכלת עלייך מוקסמת. העיניים שלך עצומות, מלוכסנות ועדינות, פלומת שיער קטנטנה ודקה מבצבצת מהבד.
 

אתה עטוף בבד לבן עם איורי חיות בצבעים בהירים, וזה מכאיב וגם קצת מנחם להיזכר איך תיכננו את החדר והחפצים שלך באווירת טבע וג׳ונגל, והינה אתה מולנו בבד הזה, כמעט כמו שדמיינו.
 

יש אנשים שאמרו על ההחלטה לראות אותך ״זו תמונה שלא יוצאת מהראש. זה יגרום לכם סיוטים״. 
האמת, שזו תמונה שאנחנו לא רוצים שתצא לנו מהראש. הדבר היחיד שמעלה לנו חיוך.

stillbirth-abortion-pregnancy-termination-amniocentesis-03.png
stillbirth-abortion-pregnancy-termination-women's-medicine-06.png

מחלקה ראשונה

אני מתעוררת בבוקר שאחרי הלידה במחלקת נשים, ורוצה לקפוץ מהר מהמיטה לתינוקייה, לראות את התינוק שלי שכבר התחלתי להתגעגע אליו, להניק אותו ולהתרגל אליו. אבל אין למי.
ואת הקפיצה הזו של האינסטינקט האימהי המח צריך לכבות שוב ושוב, כל פעם מחדש. אי אפשר להתרגל לזה.

אלעד מביא לי אוכל, אחותי מקלחת אותי, אני מחותלת ולא מדברת. באיזשהו אופן אני הופכת לתינוק שמטפלים בו.
 

כאב תינוק

איך זה יכול להיות? לקחתי שני כדורים לייבוש חלב כשחזרתי למחלקה אחרי הלידה, ולא הנקתי אפילו פעם אחת.

אבל הגוף שלי לא ממש מבין את זה, מבחינתו אחרי לידה יש תינוק והתינוק הזה צריך לינוק, היגיון בריא סך הכל. 

כאן אין תינוק, יש ״כאב תינוק״, חור חונק ולוחץ במרכז החזה שלא הונח עליו תינוק בסיום הלידה.

כל כך פחדתי מהחור הזה שמראש ביקשתי מאלעד שבסיום הלידה יגיע קרוב אליי, צמוד לפנים ולחזה, שיתן לי אהבה ויקפיץ את רמות האוקסיצוטין כמו שהיה אמור להיות.

וגם חודש אחרי הלידה כשאני חושבת על התינוק, הגוף שלי מפספס את ה״אין״ ומרגיש רק ״תינוק״, אז הוא מתייצב למלא את תפקידו, מייצר חלב ומטפטף. בכל פעם כזו כואב לי בלב, והדמעות והחלב מטפטפים יחד.

stillbirth-nursing-mother-milk-pregnancy-termination-07.png
stillbirth-abortion-pregnancy-termination-amniocentesis-04.png

נגמר

כמה חודשים אחרי הלידה חלמתי על התינוק שלי. בחלום אני מחזיקה אותו והוא בגיל שבו היה אמור להיות, עם תלתלים קטנים ובגד גוף עם איורים בצבעי אדום לבן, הוא שמח ובריא בידיים שלי.

אבל אלעד מתעקש שהוא לא, ״ואת יודעת את זה״, וצריך לחזור לבית החולים כמו שסיכמנו.

כי בחלום זה מה שעושים, אם עולה חשד לממצא חמור יולדים תינוק חי, ואם החשד מתגלה כנכון המתת חסד מותרת עד גיל שנה.
אני מנסה להשאיר אותו חזק חזק בידיים שלי, אולי אצליח לשכנע שהוא בריא, שהוא ישאר איתנו לתמיד שלא אצטרך לוותר עליו אחרי שמונה חודשי הריון כמו במציאות.

כשאני מתעוררת אני לא בטוחה מה עדיף, החלום או המציאות.

ילד של אבא

כשהמחט נכנסה ועצרה את דפיקות הלב נלקחה גם דגימת דם להמשך בירור גנטי. 

המבחנה הייתה צריכה להגיע מקומת הקרקע בביניין בית החולים אל הקומה העליונה בה נמצא המכון הגנטי.
האחות במקום חשבה כמה קל ונח שאלעד נמצא פה, שלחה אותו למשימה והפרידה בינינו.
אני יושבת בוהה מול החלון וממלמלת לעצמי.

 

עוברת יותר משנה עד שאלעד מספר לי על מה שעבר עליו בדקות האלו. שמבחנת הדם ביד שלו הייתה עדיין חמה. שזה היה המגע היחיד שלו עם התינוק שלא יכיר.

 

ולך אחות יקרה, עדיין נותרה לי שאלה - זה באמת הרעיון הכי טוב?
אף איש צוות, בת שירות, סטודנט לרפואה לא יכלו לעשות את זה במקומו?

stillbirth-pregnancy-termination-father-baby-17.png
amniocentesis-women's-medicine-DNA-baby-25.png

תיבת פנדורה

לא הייתה לנו שום סיבה לחשוב על דיקור מי שפיר - אני לא בגיל המומלץ, יש לנו הרכב גנים מגוון ואין לנו נשאות של מחלות גנטיות.

כשעלה ממצא חשוד אחד הרופאים שפגשנו אמר ״השאלה היא לא האם לעשות דיקור מי שפיר, אלא מה עושים עם התוצאות״.

אנחנו יוצאים מהפגישה ויושבים לדבר.
היינו יכולים להיראות כמו זוג צעיר בהריון שמתעסק בשאלות כמו איפה נלד, איזה מותג עגלה בא לנו לקנות ומה דעתך על השם הזה לבן?
אבל אנחנו שוקלים האם נעצור את החיים של התינוק הראשון שלנו, אם יתגלה שהוא יסבול ממום קשה.

וכמו נבואת זעם, אחרי שבועות מתוחים של בירורים אנחנו מקבלים את התוצאה, מודפסת בקור במסגרת שחורה על דף לבן. כל מה שכתוב מסביב מיטשטש ובכלל לא חשוב.

אנחנו כבר לא צריכים לדבר על זה שוב, רק הולכים לכיוון הוועדה להפסקת הריון.

המשפחה שלי

כולם מסביב יוצאים מבית החולים עם ילד בסלקל, אנחנו יוצאים עם מבחנה במעטפה.

pregnancy-termination-IVF-amniocentesis-17.png
stillbirth-pregnancy-termination-couple-08.png

לילה שקט עבר על כוחותינו

חזרנו הביתה מבית החולים ומחכה לנו חדר מלא בבגדי תינוק, עגלה יפה ושידת החתלה ענקית. מה שהיה נראה לי לפני שבוע כל כך חמוד ומרגש, נראה עכשיו כמו חדר הנצחה.
לוקחים לנו כמה שבועות עד שאנחנו מעזים להיכנס לשם. וכשזה קורה אנחנו פעולים כמו חיילים בשטח אסון - אוספים לשקיות, אורזים, קושרים, מאחסנים, כמעט לא מדברים.

את החפצים שתופסים יותר מדי מקום אנחנו מציעים בעדינות לחברים ומשפחה, לא יודעת אם הם חוששים מהמזל הרע שידבוק בהם. וכשאני מפרסמת משהו למסירה באתר אני תוהה האם אני אמורה לכתוב ״יד ראשונה מתינוק שלא כאן״.

את הבגדים שאנחנו מאחסנים אני מייעדת למי שעוד יבוא, אני שומרת אותם ארוזים טב טוב ומייחלת ליום שעוד נשתמש בהם, שעוד יהיה גוף חם ומתוק שילבש אותם.

לידה שקטה

בהתחלה לא יכולתי להעלות על שפתיי את המונח הנורא הזה. התחמקתי עם פיתולי לשון, ״ההריון לא הצליח. התינוק לא שרד״.
לא מתאים לי לא לדייק, כי ההריון דווקא הצליח מאוד, יתר על המידה. והתינוק לא שרד את מחט האשלגן שהוזרקה לו ישר ללב, מי היה שורד דבר כזה?

ככל שהחודשים עוברים, אני מתרגלת את המונח הזה שוב ושוב, ואני מתרגלת אליו. הוא כבר חלק מהיום יום שלי, לפעמים אני אומרת במשפט רק ״הלידה״ וזה ברור על מה אני מדברת.

כשאנשים אומרים ״ההפלה שעברת״ חשוב לי לתקן, ״עברתי לידה שקטה״. עד שחבר עונה לי בביטול ״בסדר, אין ההבדל, זו סמנטיקה״. המילים לא יוצאות מהפה ואני לא יודעת אם זה בגלל שאני יותר כועסת או יותר מותשת.

עם הזמן והחודשים שעוברים קורה דבר הפוך - המונח הזה הופך להיות בעייני מתיפייף מדי, פסטורלי, ״שקט שלווה, ים של חולות והרים שבאופק…״

אני מחפשת את המילים כדיי להעמיד דברים על דיוקם ואומרת: ילדתי את התינוק שלי ללא רוח חיים.

stillbirth-abortion-pregnancy-termination-amniocentesis-05.png
stillbirth-pregnancy-termination-father-baby-27.png

ביחד ולחוד

אלעד ואני יחד נגד כל העולם.
בהריון אנחנו מוכוונים לאותה מטרה, נלחמים לקבל תוצאות ולעשות את כל הבירוקרטיה מהר.
אבל ברגע שהלידה מסתיימת אנחנו מתפצלים. ההורמונים ותחושת ההיי ממלאים אותי בהתרגשות, אני כמעט שוכחת מה אנחנו עושים פה. ואלעד ער לסיטואציה, כואב ונפרד.

לפחות הבנו די מהר שאנחנו לא יכולים להיות מתואמים, התחושות וההתמודדות שלנו שונות.
שנינו איבדנו תינוק, תינוק שחיכינו לו, שנינו חיכינו להיות אמא ואבא שלו.
יש רק שני אנשים בעולם שהוא התינוק שלהם ואלו אנחנו. ההתמודדות הזו היא שלנו ביחד, גם אם לא בתיאום.

שנה טובה

היית אמור להיוולד בראש השנה, מתנה, התחלה חדשה, משפחה חדשה, זוג שהופך להורים לראשונה.

התאריך המשוער ללידה הגיע וכבר אין למי לצפות, אני שוכבת
 ערה במיטה ורואה מולי כמו בסרט את איך שהיום הזה היה עשוי להיראות.

לידה מרגשת, תינוק בוכה, התלהבות מכמה שאתה יפה ודומה לאבא. ואחרי זה החשדות שמשהו לא כשורה, פירכוסים, בדיקות, המתנה לתוצאות ובשורה הקשה, ימים, חודשים או שנים של טיפול, הידרדרות, היקשרות בידיעה שמחכה לנו פרידה בלתי נמנעת, לוויה.

לרגע אני מדמיינת גם תסריט אחר: לידה קלה, תינוק בריא. ויאללה הביתה זוג צעיר, לכו תהיו משפחה. 

אבל היו רק שתי אופציות -  לגלות במהלך ההריון או לגלות אחריו.

ומסביב כולם מברכים ״שנה טובה, שנה של התחלות. טובה מזו שהייתה, של בשורות טובות, בריאות…״
יש סאב-טקסט בברכות האלה, ואותי זה מעצצצצבן.

stillbirth-pregnancy-termination-baby-Rosh-Hashanah-09.png